1. ביום 8/4/10 הזמינו התובעים מקומות בטיסת הנתבעת מחיפה לאילת, אשר יועדה ליום 25/4/10 בשעה 13:35. ההזמנה בוצעה על ידי בתם של התובעים, אשר הפתיעה אותם ורכשה עבורם חבילת נופש למופע מוסיקלי שאמור היה להתקיים ביום 25/4/10 ואורגן על ידי יוצאי עדות עירק, במלון "פריוויליג'" באילת, כך בכתב התביעה.
התובעים, פנסיונרים הסובלים, על פי עדותם מנכויות ומתקיימים מקצבת נכות כללית, רכשו לעצמם טיסה חזרה מאילת, בתום החופשה המתוכננת, דרך חברת "ארקיע", זאת מאחר שאינם יכולים, לטענתם, לנסוע ברכב שעות ארוכות.
להפתעתם, כאשר הגיעו לשדה התעופה במועד המתוכנן לטיסה, התברר להם כי הטיסה בוטלה והתובעים נאלצו לחזור אל ביתם והחמיצו את החופשה המיוחדת שתוכננה עבורם. התובעים עותרים לפיצוי בגין עמלת ביטול הטיסה חזרה מאילת, קנס בו חוייבו בשל ביטול המלון וכן פיצוי בגין עגמת נפש והוצאות ההליך.
2. הנתבעת טוענת כי כבר ביום 9/4/10, יום לאחר שהוזמנה הטיסה על ידי התובעים, היא בוטלה על ידי הנתבעת. לנוסעים ניתנה הצעה חלופית לטיסה משדה דב, אולם לא ניתן היה להשיג את התובעים, שכן בתם, אשר ביצעה את ההזמנה, מסרה מספר טלפון שגוי. במועד הטיסה, כאשר יצרה בתם של התובעים קשר עם הנתבעת, הוצע לה, עבור הוריה, כי יוסעו במונית, על חשבון הנתבעת, לשדה התעופה שדה דב בתל-אביב ומשם יטוסו בשעה 14:30 לאילת, אולם הם סירבו. הנתבעת ציטטה שלל הוראות חוק המקנות לה זכות לשנות את זמני הטיסות או הפוטרות אותה מאחריות במקרה של איחור בהתאם לאמנת ורשה (ראה סעיפים 8,9 לכתב ההגנה), אולם לא הצביעה על תנאי כלשהו המקנה לה פטור מאחריות במקרה של ביטול התובלה כליל, כאשר זהו המקרה בענייננו.
טענה נוספת של הנתבעת היא כי התובעים יכולים היו להקטין את נזקם בקבלת הצעתה החלופית של הנתבעת להסיעם לשדה דב ולהטיסם משם, אולם הם בחרו לסרב לכך.
3. בדיון הופיעו התובעים וכן נציג הנתבעת.
בתם של התובעים, אשר ערכה עבורם את ההזמנה, לא הגיעה לדיון. כך גם נציג הנתבעת אשר ביצע, בפועל, את ההזמנה והנציג אשר שוחח עם בתם של התובעים ביום הטיסה המיועד 25/4/10, לא העיד בפניי.
עם זאת, הוגש לעיוני תדפיס ממנו עולה כי ביום 25/4/10 שוחחה נציגה בשם ז'נה עם בתם של התובעים והציעה כי יוסעו על חשבון הנתבעת לשדה דב, אולם האב סירב ועמד על ביטול הזמנת הטיסה. בתיעוד השיחה לא צויין מהי שעת הטיסה בה ביקשה הנתבעת להטיס את התובעים משדה דב לאילת. לטענת הנתבעת, הטיסה אמורה היתה לצאת בשעה 14:30. לטענת התובעים, במהלך הדיון בפניי, דובר על טיסת לילה, בשעה 21:00 לערך וגם עובדה זו היתה חלק מן הסיבות בעטיין ביקשו לבטל את ההזמנה כליל. לדברי התובעים, ביום הגעתם לחופשה במלון תוכננה "חאפלה" והגעה בשעת לילה למלון, משמעותה הפסד היום הראשון והפסד האירוע המרכזי כאמור.
4. עיינתי כתבי הטענות, שמעתי את העדויות ובחנתי את המסמכים השונים אשר הוגשו לעיוני.
אחר אלה, באתי לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל, זאת מן הטעמים כמפורט להלן.
5. בין התובעים לנתבעת נכרת הסכם, במסגרתו נרכשו כרטיסי טיסה מחיפה לאילת. ביטול הטיסה נעשה באופן חד-צדדי על ידי הנתבעת ושיקוליה בביטול, יהיו אשר יהיו (נציגה העריך כי הטיסה בוטלה בשל מיעוט נוסעים, אולם לא ידע לומר זאת בוודאות), אינם מעניינם של התובעים, וודאי כל עוד לא נטען ולא הוכח כי הגורם לביטול הטיסה נעוץ בכח עליון או כי סוכל קיומו של החוזה או כיוב'.
החלטת הנתבעת לבטל את הטיסה מהווה, לטעמי, הפרת ההסכם עם התובעים ובגין כך, זכאים הם לפיצוי.
טוענת הנתבעת כי ניסתה להשיג את התובעים, מיד עם קבלת ההחלטה על ביטול הטיסה. טענה זו אינה מגובה במסמך כלשהו. לא הוצג בפניי כל תיעוד אודות ניסיונות התקשרות, זאת להבדיל מתיעוד אודות שיחה עם בתם של התובעים, ביום 25/4/10 כאמור, אשר תועדה בהרחבה. בנסיבות, טענת הנתבעת כי ניסו להשיג את התובעים לא הוכחה.
ניתן היה לצפות, בנסיבות שכאלה, כאשר הנתבעת מבטלת, באופן חד-צדדי, טיסה שלמה, וכאשר אין בידה להציע חלופה לטיסה מחיפה, תעשה היא כל מאמץ, אף מעבר לנסיון להשיג את התובעים דרך מספר הטלפון היחיד שנטלה ואם יודעת הנתבעת, כי מעת לעת, משיקולים שונים, בין היתר במקרים של מיעוט נוסעים או תקלה טכנית כלשהי, היא מבטלת את טיסותיה, ראוי היה שתקפיד ותיטול מן המזמינים פרטים רבים יותר, כגון כתובת, טלפונים נוספים וכיוב', על מנת שבעת הצורך, תדע כיצד להשיגם. כך גם יכולה היתה הנתבעת, באמצעות נציגיה, לנסות ולהשיג את מספר הטלפון של התובעים באמצעות 144 או בדרכים דומות. העדר תיעוד בנושא והסתפקות הנתבעת בטענה הסתמית כי המספר שנרשם אצלה היה שגוי, מצביעים, לטעמי, על זלזול.
כך גם טענת הנתבעת כי "לא ניתן היה לתפוס את התובעים לאור שמסרו מספר טלפון נייד שגוי", יש בה משום התנערות מכל אחריות, וכי מי קבע כי מסירת המספר השגוי היתה באחריות התובעים או בתם? מדוע זה האחריות אינה על הנציג אשר קיבל את ההזמנה ולא וידא, היטב, כי אכן רשם מספר נכון? ברי כי בת התובעים מכירה היטב את מספר הטלפון של הוריה וטעות במסירתו, לא סביר שאירעה אצלה. כך או כך, עניין זה לא הוכח ולא ברור אשמו של מי ברישום השגוי.
מעבר לכך, אין חולק כי התובעים החזיקו בידיהם מסמכים מן הנתבעת אודות הטיסה, מסמכים אשר הועברו לידיהם או לידי בתם, בעת ההזמנה. לא ברור כיצד זה הועברו מסמכים אלה בפקס, אולם מסמך על ביטול טיסה, לא ניתן היה להעביר באותה דרך. טענת נציג הנתבעת כי נוהגים הם להעביר מסמכים בפקס באופן מיידי מבלי לשמור את מספר הפקס שאליו הועברו מסמכי ההזמנה, בכל הכבוד, אין בה די. מבחינת התובעים, אשר אף העלו טענה זו כלפי הנתבעת בדיון, בידי הנתבעת מספר הפקס אליו הועברו מסמכי ההזמנה ועל כן, במקרה של שינוי, יכולה הנתבעת להעביר מסמך, באותה דרך בדיוק.
לאור האמור, איני מקבלת את טענת הנתבעת כי נסיונה, הנטען ואשר כאמור כלל לא הוכח, להשיג את התובעים, היה בו די, ודאי לא עד כדי מתן פטור מפיצוי התובעים.
6. סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 (להלן: "החוק") קובע:
"הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, הכל לפי הוראות חוק זה".